פסק-דין בתיק ב"ל 41505-12-10

גב' פנחסוב לאה (להלן: "התובעת"), מועסקת כעובדת כוח עזר במרכז הרפואי "רעות" מזה כ-19 שנים. ביום 29.6.10 נטלה התובעת חלק בפעילות ספורטיבית שהתקיימה בגליל, עבור עובדי המחלקה שבה עבדה (להלן- "האירוע" או "הפעילות"). אין חולק כי במהלך הפעילות נפגעה התובעת בעת שרכבה על גבי טרקטורון. בגין התאונה הנ"ל הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה.

המל"ל דחה את התביעה מן הנימוק, כי: "עובד יהיה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה בעת ביצוע העבודה וכן בפעולות נלוות הקשורות לעבודה. עפ"י הפרטים והעובדות שברשותנו, פגיעתך אירעה במהלך טיול שנערך מטעם מקום העבודה. מדובר בפעילות חברתית אשר מומנה מכספי תרומה ונזקפה על חשבון ימי חופשה ולכן, לא נמצא שהפעילות החברתית נלוות לעבודה. על כן, לא תחשב התאונה כתאונת עבודה".

החלטה זו היא מושא התביעה הנוכחית.

השאלה הדרושה הכרעה הינה, האם עלה בידי התובעת להוכיח קיומו של אירוע תאונתי שארע תוך כדי ועקב עבודתה.

ב"כ התובעת טוען כי המעביד הוא שיזם את הפעילות, אשר היתה ממומנת מכספי תורם, ללא כל השתתפות במימון של העובדים. המעביד היה אחראי גם על תכנון וביצוע הפעילות והוא שדאג להסעה מאורגנת של העובדים ממקום העבודה ובחזרה אליו. המעביד ידע על הפעילות שנערכה במקום יום עבודה ותמך בקיומו. לפיכך, מירב הזיקות קושרות בין האירוע לעבודה באופן שיש לראות בו כפעילות נלווית לעבודה  ובהתאם בפגיעה כתאונת עבודה.

מנגד, טוענת ב"כ הנתבע כי האירוע נערך ביום שאיננו יום עבודה ואף לא ביום חופשה בתשלום, אלא כאחד מן הימים שבהם לא עבד כל עובד וממילא גם לא השתכר בגינם. האירוע מומן ישירות ע"י תורם ולא ע"י המעביד, אשר לא נטל חלק בארגונו או תכנונו, ולא היתה כל חובת השתתפות בפעילות. למעסיק לא היה כל אינטרס ממשי וישיר בקיום הפעילות, ומשכך מתבקשת המסקנה כי מדובר בפעילות חברתית שאינה נלווית לעבודה.

דיון והכרעה :

המסגרת הנורמטיבית :

סעיף 79 ל חוק הבטוח הלאומי מגדיר את המונח "תאונת עבודה" בזו הלשון:

"תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו

או מטעמיו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלוח ידו ועקב עיסוקו

במשלוח יד."

היחס לפגיעה בפעולות השתלמות, רווחה ותרבות כתאונת עבודה, בהיותן פעולות נלוות לעבודה ייקבע במידת הקשר של פעולות אלה לעבודה, או במילים אחרות בבחינת השאלה באיזו מידה נלוות פעולות אלה במידה סבירה לעבודה. מידת הסבירות מן ההכרח שתהא קשורה במרחק שבין "הנלווה" (הפעולה) ובין המלווה (העבודה) (עב"ל 195/97 עזבון חיה גרוסמן נ' המוסד).

לא כל פגיעה בפעולה במהלך אירוע גיבוש יוכר כתאונה. רק פגיעה בביצוע מעשה שהוא נלווה במידה סבירה לעבודה יוכר כתאונה בעבודה (עב"ל 1448/04 בני חיון נ' המוסד; דב"ע מא/0-199 עודד גינזבורסקי נ' המוסד פד"ע יג 364) כמו כן, על מנת שפעולה תוכר כנלווית לעבודה, על המעביד להיות אקטיבי ומעורב בייזום וארגון הפעילות, ומודע לה מראש ולא בדיעבד (עב"ל 283/09 אורה בס נ' המוסד).

וביתר פירוט, תאונה במהלך פעילות גיבוש ונופש, שמקיים המעביד, תוכר כתאונה בעבודה שעה שקיימת זיקה בין האירוע למפעל, ובתרומתו לחיי העבודה במפעל, בשים לב לנסיבות המקרה, למשקלם המצטבר של הסממנים המעידים על האינטרס של המעביד, על רקע הזיקה למפעל ולחיי העבודה בו. (עב"ל 468/03 תקוה חזן נ' המוסד).

כך למשל, פגיעה בעת פעילות חברתית במקום העובדה, שמטרתה בין היתר גיבוש העובדים, תוכר כתאונה בעבודה בהתאם למידת הזיקה בין אותה פעילות לעבודה;

מקום בו המעביד מממן את הטיול במלואו, הטיול מיועד לעובדים בלבד, וקיימת ציפייה כי העובד בו מדובר ישתתף בטיול, בשל מעמדו המקצועי ניהולי, יש לראות זיקה למקום העבודה ופגיעה באותו טיול תוכר כתאונת עבודה (דב"ע נה/0-137 יעקב יוסף נ' המוסד פד"ע כח 596) לעומת זאת, פגיעה בטיול בו משתתפים העובדים בעלותו, ניתן לצרף אליו בני משפחה, ואין חובת השתתפות בו לא יוכר כתאונה בעבודה (דב"ע נד/0-290 המוסד נ' אסתר זיתני).

ומן הכלל אל הפרט:

על פי גרסת התובעת, החליט המעסיק מיוזמתו לקיים לצוות המחלקה שבה היא מועסקת, טיול בן יום אחד שנועד להנאה ולגיבוש של צוות העובדים וההנהלה (סעיף 3 לתצהירה). הטיול מומן מכיסו של תורם שהוא בן משפחה של מטופל במחלקה, וללא כל השתתפות במימון מצידם של העובדים (סעיפים 5-6 לתצהירה, ר' גם עמ' 2 לפרוטוקול שורות 22-23). המעסיק הוא שנשא בארגון ועלויות הסעת העובדים ממקום העבודה למקום הפעילות ובחזרה (סעיף 6 לתצהירה). בסופו של יום ולאחר הפעילות נודע לעובדים כי בגין הפעילות המעסיק ניכה לעובדים יום חופשה (סעיף 12 לתצהירה, עמ' 3 שורות 9-11, 29).